1. עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד בין קבלן לקבלן משנה, החלוקים ביניהם, במסגרת התביעה העיקרית שהגיש קבלן המשנה, בשאלה האם קיבל הקבלן ממזמין העבודה, במסגרת הסכם פשרה ביניהם, כספים ששולמו עבור עבודת קבלן המשנה.
במסגרת התביעה שכנגד נדונה טענת הקבלן כי קבלן המשנה עיכב עד מאד את העבודה ובכך גרם נזקים כבדים לקבלן.
רקע
2. הקבלן (שייקרא להלן:
"כרמלי") זכה במהלך שנת 1996 במכרז שהוציאה המועצה האזורית מטה יהודה (להלן:
"המועצה") לביצוע הנחה של קווי ביוב תת קרקעיים המהווים קו מאסף סביבתי (להלן:
"הפרוייקט").
3. במסגרת הפרוייקט היה על כרמלי לבצע, בין היתר, עבודות השחלה של צינורות או שרוולי פלסטיק לתוך צינורות הפלדה החדשים (להלן:
"עבודות ההשחלה").
4. לצורך ביצוע עבודות ההשחלה שכרה כרמלי את שירותיה של התובעת 2, הלא היא קבלן המשנה, וביום 31.12.96 נחתם ביניהן הסכם שהסדיר את נושא עבודות ההשחלה ואת היחסים ביניהן (להלן:
"ההסכם"). לימים, המחתה התובעת 2 לתובעת 1 את זכויותיה ובכלל זה הזכויות הנתבעות בתביעה זו. שתי התובעות ייקראו להלן, למען הנוחות
"גולן".
5. ההיקף הכספי של עבודות ההשחלה לפי ההסכם הסתכם בסך של 344,800 ש"ח ובתוספת מע"מ.
6. עבודות ההשחלה התעכבו מטעמים שונים, שעוד ייסקרו בהמשך, ובסופו של דבר, ביום 15.1.98, שלחה גולן לכרמלי חשבון סופי בסך של 342,486 ש"ח במחירי חוזה ולפני התייקרויות, כשלמחרת, ב-16.1.98, שלחה גולן לכרמלי מכתב בו צויין כי החשבון איננו סופי וכי הוא עלול להשתנות
"בהתאם להתחשבנות הסופית שתהיה בינינו לגבי אספקת חומרים או פרטים נוספים".
7. לאחר מכן, שיתפו כרמלי וגולן פעולה ובתיאום ביניהם ובניסוח משותף נשלח על ידי גולן לכרמלי מכתב הנושא תאריך 29.1.98, בו מציינת גולן את התמשכות העבודה ואת הסיבות לכך, אותן תלתה היא בדרישות המתכנן, ובשינויים בשטח באחריות המועצה, שהצריכו את גולן לשינוי שיטת העבודה. גולן טענה באותו מכתב להוצאות רבות נוספות שנגרמו לה, וביקשה תוספת מחיר של 100%.
8. כרמלי השיבה לגולן בכתב כי היא מצדיקה עקרונית את טענותיה, אך יש להעבירן למועצה האזורית ולמתכנן אשר ביוזמתם נעשו השינויים בתכנון הפרוייקט. במקביל העבירה כרמלי ביום 4.2.98 למפקח על הפרוייקט את מכתב גולן (עם העתק למועצה האזורית) וביקשה לקיים פגישה בנושא זה.
9. ביום 26.2.98 התקיימה פגישה בנושא ההשחלות ובה השתתפו נציגי כרמלי וגולן, המפקחים על העבודות ונציגי המועצה האזורית, ובה סוכם כי המפקח יעביר למתכנן את מכתב גולן לתשובות ולהתייחסות.
10. ביום 23.3.98 הגישה כרמלי חשבון סופי בגין הפרוייקט, שבו תבעה תוספת של 4,517,398 ש"ח מעבר למחיר המוסכם בסך 1,831,116 ש"ח (נספח "טו" לתצהיר שרון כרמלי, להלן:
"שרון"). בין התוספות שנדרשו על ידה היתה
"תוספת עבור שינויים בביצוע עבודות השחלת צינור פוליאתילן ע"פ דרישת קבלן משנה", שהסתכמה בסכום של 611,400 ש"ח.
מתוך התוספת הכוללת שנתבקשה, אושר ושולם לכרמלי ביום 27.4.98 סך של 1,035,201 ש"ח (נספח "כא" לתצהיר שרון).
התוספת שנתבקשה עבור עבודות ההשחלה של גולן לא אושרה.
ביחד עם התייקרויות שולמו, אפוא, לכרמלי למעלה מ-3 מיליון ש"ח (קרוב ל-3 מיליון ש"ח ללא התייקרויות).
11. כרמלי הוסיפה לדרוש את התוספות שלדעתה מגיעות לה, וביום 20.11.98 התייחס המתכנן לחשבון הסופי של כרמלי ולחשבון החריגים תוך שהוא דוחה את רוב דרישותיה של כרמלי, לרבות הדרישה עבור עבודות ההשחלה של גולן (נספח "יא" לתצהיר שרון).
12. בחודש מאי או יוני 1999 הגישה כרמלי תביעה נגד המועצה, וכן בקשה לעיקולים זמניים שנעתרה במעמד צד אחד. בתביעתה דרשה כרמלי את מלוא ההפרש בין החשבון הסופי שהגישה לבין הסכום שאושר לה (דהיינו תבעה גם את התשלום הנוסף עבור עבודות ההשחלה), ותביעתה הסתכמה לפיכך בסך של 3,425,626 ש"ח.
המועצה הגישה תגובה, אך לאחר מכן נוהל מו"מ לפשרה בין הצדדים, וביום 15.8.99 התקיימה פגישה בין ראש המועצה לבין מר דוד כרמלי (אביו של שרון, להלן:
"דוד" או
"דוד כרמלי"). במהלך פגישה זו הגיעו המועצה וכרמלי לפשרה, וביום 20.8.99 נחתם הסכם פשרה (להלן:
"הסכם הפשרה") לפיו לסילוק כל תביעותיה של כרמלי ישולמו לה על ידי המועצה סך של 1,050,000ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת התייקרויות. בפועל, שולם לכרמלי מכוח הסכם הפשרה סך של 1,750,000 ש"ח (להלן:
"סכום הפשרה") בהעברה מיום 26.9.99 ממרכז השלטון המקומי.
המחלוקת המרכזית בין הצדדים